הריאיון פורסם ב"עולם הספרים של רז"
הפעם ב"על המדף", אני שמח לארח את רועי זפרני, תסריטאי, במאי, מרצה וסופר. רועי הוציא לאור שלושה ספרים שהפכו במהירות לרבי מכר, וכל אחד בז'אנר שונה לחלוטין מהאחר! מדוע? קראו וגלו -
📖 ספר על עצמך
אני תסריטאי, במאי, מרצה לתקשורת וקולנוע ובשנתיים האחרונות הוספתי לעצמי טייטל נוסף, שאני עדיין צריך להתרגל אליו... סופר.
📖 ספר על עשייתך הספרותית
כתבתי עד עכשיו ארבעה ספרים:
"כנפיים מנייר" – סיפור חשוב ומעורר השראה על ילד ששונא את העולם בעקבות אירוע טראגי. הוא פוגש ילדה נכה שהיא בדיוק ההיפך ממנו, ודרכה הוא יצטרך ללמוד לאהוב שוב את החיים. יש בספר הזה כל כך הרבה קסם וטוב, כנות, עומק והמון מסרים חשובים. אנשים מספרים לי שקראו אותו שלוש פעמים כדי לגלות ולקבל עוד ממנו.
"מקולל" – הספר הכי פרוע שתקראו. קומדיה מטורפת וחסרת מעצורים שתמיד חלמתי לכתוב. נהניתי מכל רגע עם הדמויות הצבעוניות שם, והיה לי כל כך קשה להיפרד מהן.
"החלזון שעזב את הבית" – ספר ילדים קסום, מלא העצמה. ילדים משוגעים עליו, וההורים לא פחות.
הספר הרביעי נקרא The HeART of Screenwriting - ספר ללימודי תסריטאות שכתבתי באנגלית ואמור לצאת לאור בחו"ל ממש בקרוב.
📖 היכן אתה כותב?
בעיקר בבית. לפעמים כשאני מרגיש חנוק או תקוע, אני יוצא לבית קפה ויושב עם הדמויות הדמיוניות שלי לקפה. הבעיה שכשאני מצליח לפצח איזו סצנה שנתקעתי איתה, או שעולה לי רעיון מבריק, אני לא יכול שלא לחייך בסיפוק ואנשים מסתכלים עליי באופן מוזר. זה תמיד נורא מביך.
📖 מה הם הרגלי הכתיבה שלך?
אני משתדל לקום מוקדם, בסביבות ארבע לפנות בוקר. יש לי שלוש שעות של שקט מוחלט, 100% אנרגיה, ומבחינתי זה הזמן האידיאלי לכתוב. אני מנסה לנתק את עצמי מהעולם: לא לגעת בטלפון ולא להתעסק בשום דבר שלא קשור לכתיבה. אחת הדרכים שעוזרות לי היא טבלת יעדים. אני מציב לעצמי יעד יומי ויודע שאם אתן להסחות דעת להשתלט לי על היום, לא אעמוד ביעד. הכי כיף לגלות פתאום שכתבתי כפול מכמות המילים שהצבתי לעצמי.
📖 מתי התחלת לכתוב?
מאז שאני זוכר את עצמי. כתבתי תסריטים עוד כשהייתי ילד. עבדתי בכל עבודה שתאפשר לי ליצור, לא היה לי משנה כל כך מה. העיקר להרגיש את הסיפוק הזה. זה בער בי תמיד.
📖 מה ההשראה שלך לכתיבה?
בעיקר החיים שלי. לכל אחד יש חוויות שהוא מדחיק מכל מיני סיבות. בסרטים שלי, ועכשיו גם בספרים שלי, אני פותח הכל, ומתמודד עם הפחדים הכי גדולים שהיו לי, עם רגעים משמעותיים, עם חלומות שרציתי להגשים. כל מה שגורם לי לאי-נוחות, הוא מבחינתי חומר טוב לכתיבה. כמובן שהספרים לא לגמרי מבוססים על החיים שלי, אבל אפשר לומר שהם שילוב בין דמיון למציאות.
📖 אילו ספרים השפיעו על סגנון הכתיבה שלך?
פחות ספרים ויותר סרטים. כיוצר סרטים, צפיתי בכמות בלתי נתפסת של סרטים. היצירות שהכי השפיעו עליי הן לאו דווקא הקלאסיקות הגדולות, אלא יותר סרטים שנגעו לי בלב הרבה אחרי שסיימתי לצפות בהם. "סיפור אהבה בלתי נשכח" ו"פלא" לדוגמא, הצליחו לחדור למקומות שלא ידעתי שקיימים אצלי בלב.
אני גם זוכר שצפיתי בסרט ישראלי בקולנוע, "רק כלבים רצים חופשי", ויצאתי מהאולם עם תחושת בחילה בלתי מוסברת, בקטע טוב. הסרט השפיע עליי כל כך שהוא הכאיב לי פיזית בבטן.
במשך חודש הסצנות הקשות לא יצאו לי מהראש. כמה שנים לאחר מכן, עבדתי עם אסי דיין על סדרת סרטונים קצרים עבור מה שהפך לפרויקט האחרון שלו לפני מותו – ספר הביכורים שלו "מר נפש". דיברנו המון אחרי הצילומים, והוא היה מקסים ומיוחד. אחד הנושאים שעלו היה התסריט שכתב לסרט "רק כלבים רצים חופשי", והוא אמר שאחת המטרות שלו הייתה להכאיב לצופה בבטן. סיפרתי לו שזה עבד בגדול.
📖 מה הם שלושת הטיפים החשובים ביותר בעיניך עבור סופר מתחיל?
1. רעיונות באים והולכים כל הזמן. תמצאו את הרעיון הזה שלא יוצא לכם מהראש, ותעמיקו בו. זה כנראה הפרויקט שאתם צריכים לכתוב.
2. תעבדו מסודר. אי אפשר להתחיל לכתוב סיפור בלי תחקיר מעמיק, עבודת הכנה מדויקת, בניית הקו העלילתי. כלומר אפשר, אבל מהר מאוד אתם תיתקעו ולא תדעו איך להמשיך. מצד שני, גם אחרי שהקדשתם חודשים להכיר את הדמויות ואת הסיפור שלכם, והכל נראה לכם מדויק ומוכן לקראת הכתיבה של הספר עצמו, אל תהיו מקובעים "כי ככה תכננתם". ברגע שאתם מתחילים לכתוב, תנסו להיצמד לתכנית המקורית אבל תנו לדמויות לקחת את הסיפור למקום שהן רוצות. בשלב מסוים, יש לדמויות האלה רצונות משלהן, הן יכולות לקבל החלטות בעצמן, ואנחנו כסופרים צריכים לתת להן את המקום שלהן.
3. הכל אפשרי. הכל. אל תתנו לאף אחד להוריד אתכם או להסביר לכם למה החלום שלכם לא יתגשם. אתם מאמינים בסיפור שלכם? לכו איתו עד הסוף. זה לוקח זמן, לפעמים המון שנים, אבל אם תמשיכו להתמיד ואף פעם לא תוותרו, בסוף תגשימו את עצמכם. לא להישבר, שמעתם?
אני זוכר כמה היה לי קשה בתחילת הדרך כיוצר, כמה הייתי צריך הכוונה ותמיכה. אני זוכר את התסכול ואת הרצון האדיר ליצור משהו משמעותי שיגע בלב של אנשים, שיגרום לשינוי, שיעשה טוב בעולם. אם אתם מרגישים תקועים, לא בטוחים, או סתם בא לכם להתייעץ, אני כאן כדי לעזור. באהבה.
📖 מה הספר הכי טוב שקראת בשנה האחרונה?
"אלוהים, מה זה צריך להביע", סיפור מקורי, קליל ומשעשע. לא יודע אם הכי טוב, אבל ללא ספק הכי כיפי שקראתי השנה.
📖 מבין אינספור הדמויות שיצרת, את מי אתה הכי אוהב? ומדוע?
שאלה טובה וקשה. אפשר לומר שג'סי מ"כנפיים מנייר" הוא כמעט אחד לאחד אני. בווריאציות שונות שלי, בתקופות שונות בחיים. כשכתבתי את הדמות שלו ואת הסיפור שלו, זה זרק אותי לכל מיני חוויות והתמודדויות שלי בעבר, עד כדי כך שהייתי צריך לפעמים לעצור, להירגע ולנשום. להתרחק ממנו. זו אגב גם הסיבה שכתבתי על ילד מארה"ב ולא ישראלי. הייתי צריך להתרחק ממנו רגשית ופיזית, כדי שאוכל לכתוב את הסיפור שלו.
גם נתן, הילד מהסרט שלי "מעבר לחומה", הוא דמות שאני מאוד מחובר אליה. יש בו תמימות וטוב לב, שעדיין לא נהרסו על ידי שטיפות המוח של המבוגרים. התחברתי מאוד גם לעדי וייס, הילד שגילם את הדמות שלו. ילד מדהים ומוכשר כל כך.
האמת שגם לריאן מ"מקולל" התחברתי מאוד, אבל מסיבות אחרות לגמרי. אל תשאל.
מה שמעניין, הוא שאיכשהו אני יכול להתחבר לכל אחת מהדמויות בכל אחת מהיצירות שלי. זה מוזר, אבל אפילו את הדמויות היותר "שליליות" אני יכול להבין ולחבק. זה משהו שאני לוקח איתי לכל פרויקט – היצירה של הדמויות השליליות לא צריכה באמת להעניק להם תכונות שליליות. מבחינתי, בסרט (או ספר) אחר, הדמות השלילית יכלה להיות חיובית לגמרי, אם היינו מספרים את הסיפור מנקודת המבט שלה. קח לדוגמא את חאבייר, מ"מקולל". הוא האנטגוניסט באופן מובהק – קנאי, מטורף, חסר שליטה, בקונפליקט ישיר עם הגיבור, ריאן. אבל אם תעצור רגע ותראה את הדברים מהזווית שלו, תבין שהוא לא באמת דמות שלילית, ואולי תוכל איפשהו להבין גם אותו.
📖 האם אתה עובד על ספר חדש?
תוכל לספר לנו עליו?
בימים אלה אני עובד על הספר החמישי שלי, "להתחיל מחדש", שגם הוא, כמו "כנפיים מנייר" ו"מקולל", מעובד מתסריט שכתבתי במקור באנגלית. "להתחיל מחדש" הוא סוג של "שובר שורות" ברוורס, על אדם שלילי שמנסה לחזור למוטב. מהר מאוד הוא יגלה שקל יותר לקבור את האויבים שלך מאשר את העבר שלך. אני כל כך מחכה לרגע שהוא יגיע לקוראים.
📖 הוצאת שלושה ספרים וכולם מז'אנרים שונים לחלוטין – מדוע?
זה נכון גם לגבי הסרטים שלי. כתבתי ויצרתי סרטים מכל הסוגים, ובכל הז'אנרים, כשאני מודע לחלוטין שזה לא "הדבר הנכון לעשות". ברור לי שברגע שאתה בונה לעצמך את השם ואת הקהל, הקוראים (או הצופים) יצפו שתיתן להם עוד ממה שקיבלו ממך בעבר, בצורה קצת שונה. אבל החלטתי שאני לא עושה את מה שמצפים ממני. החיים כל כך קצרים, ואני רוצה לעשות מה שאני אוהב. להתנסות בז'אנרים נוספים, לאתגר את עצמי.
קח לדוגמא את ההחלטה לכתוב קומדיה פרועה ("מקולל") אחרי דרמה ("כנפיים מנייר") יכולתי לכתוב בקלות עוד "כנפיים מנייר" בצורה שונה, ואני יודע שהוא היה הופך מהר מאוד לרב-מכר. יש לי קהל עצום שצמא לזה. אבל כמו שאמרתי מקודם, כל החיים חלמתי לכתוב קומדיה, והרגשתי שזה הדבר שאני הכי רוצה לעשות אחרי "כנפיים מנייר". אז צריך לבנות קהל חדש? אז אנשים לא קוראים קומדיה בארץ? אז מה? עשיתי את מה שרציתי, וזה הכי חשוב מבחינתי. זו הייתה חוויה מדהימה ובלתי נשכחת עבורי, ואני שמח שכמו תמיד, הקשבתי ללב.
תודה רועי 🤗