טנריף, ספרד זה היה הלילה הטוב בחייו של רַיאן. לא פחות משעתיים שלמות התהולל לו הרווק הטרי בסוויטה יוקרתית בקומה החמישית של אחד ממלונות הפאר של האי הספרדי טנריף. ועוד עם מי. אילו הייתם שואלים אותו לפני שפגש את פילאר, איך תיראה האישה המושלמת בעיניו, הוא כנראה היה מתאר את החברה הג'ינג'ית המטורללת שלו. אבל עכשיו, אחרי שזרקה אותו כמו קונדום משומש, הוא לא צריך לשקר יותר. פילאר, ללא כל ספק, הייתה תמצית השלמות בעיניו: גוף אלוהי, שיער חום גולש, עיניים ירוקות מלאות בתשוקה, עצמות לחיים ג

*** רק בארבע לפנות בוקר הרוג’רס בר בסנטה מוניקה הלך והתרוקן, אבל המוזיקה הרועשת המשיכה להתנגן כאילו הלילה רק התחיל. בלילה סתווי כזה, השעה הזאת שייכת ל״כבדים״. בעיקר גברים, בעיקר אלה ששותים את המשקאות הכי חריפים, ובכמויות. אחד מהם, גבר עם שיער אפור, ארוך ופזור, התיישב ליד הבר וסימן לברמן באצבעותיו. הברמן ידע את מבוקשו בלי מילים והגיש לו מסקל גוסאנו רוחו. הגבר ארוך השיער שיחק להנאתו עם התולעת שצפה לה במשקה. היה לו מקום קבוע בבר, ובמקפיא הרחב שבקצה הבר היה לתולעים שלו מקום משלהן

ילדה אחת שאלה אותי פעם אם אני מאמין בניסים. כשאמרתי שלא, היא ענתה בפשטות, “אז אתה צריך להתחיל להאמין.“ הילדה הזאת, שליבי יצא אליה בפעם הראשונה שפגשתי אותה, לימדה אותי להאמין בניסים. שנתחיל? אני ג’סי, בן שלושים ושלוש, נשוי + ילדה. לפני עשרים שנה בערך הייתי ילד עצוב, ממורמר וכועס. שנאתי את העולם, כעסתי על כולם, אבל יותר מכול, כעסתי על עצמי. הכול התחיל כשהייתי בן שלוש־עשרה. 4:45 לפנות בוקר. בחושך מוחלט, ברחבת בית הספר שלנו בצ’רי היל, ניו־ג’רזי, עמדתי על סולם מול הכניסה לבניין הר